1. ביום 22.5.2011 הוגש לבית המשפט כתב אישום נגד הנאשמים, המייחס להם ביצוע עבירות של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 סיפא לחוק העונשין (התשל"ז-1977) (להלן:
"חוק העונשין"). כמו כן מייחס כתב האישום לנאשם 2 עבירות של גניבה בידי עובד לפי סעיף 391 לחוק העונשין.
2. כתב האישום מייחס לנאשמים את העובדות הבאות: יעקב חרש (להלן:
"יעקב") הוא בעליה של חברת "חרש קרמיקה בע"מ" (להלן:
"החברה"), שמשרדיה ומחסנה ממוקמים בחולון. בנו, אסף חרש (להלן:
"אסף") הוא מנכ"ל החברה. במועדים הרלוונטיים לכתב האישום חברת "מוקד דלתא שמירה ושירותים בע"מ" (להלן:
"חברת השמירה"), בבעלות נאשם 1, העניקה לחברה שירותי שמירה על המחסן.
3. לאחר שביום 3.11.2010 נתפס שומר מטעם חברת השמירה, בדרי דוידאשוילי (להלן:
"בדרי"), כשהוא גונב סחורה, יעקב ואסף ביקשו מנאשם 1 להפסיק את ההתקשרות עם חברת השמירה שבבעלותו. בתגובה, נאשם 1 איים בפגיעה שלא כדין בגופו של בדרי באמרו "כי אם יאבד את פרנסתו ידאג כי יאנסו את בדרי עוד הלילה וימצאו אותו הרוג איפשהו", והכל במטרה להניאם מלעשות כן. בהמשך הוסיף נאשם 1 ואיים באמרו: "אם הוא לא ישמור אף אחד לא ישמור ואם יביאו שומרים אחרים יאנסו אותם בלילה". נאשם 1 הוסיף כי "עבד בשירות הביטחון הכללי ושלא יודעים כמה כוח יש לו ושהוא לא עוזב את המתחם בשום מחיר ובתמורה לכך הוא לא יאנוס את בדרי ויהרוג אותו", תוך שהוא מצביע על תא המטען של רכבו ואומר: "יש שם רובים שעדיין חמים מהפעילות שהייתה בערב".
לאור חששו של אסף ולאור חששו של יעקב לחייו של בדרי החליטו להמשיך להעסיק את חברת השמירה. בשלב זה נאשם 2 ובן דודו זוהיר אל טורי (להלן:
"זוהיר") החלו לשמור על מחסן החברה בכל ימות השבוע במקום בדרי.
4. ביום 15.3.2011, התגלו חוסרים נוספים במלאי ולכן אסף הזמין את נאשם 1 וביקש ממנו לסיים את ההתקשרות ביניהם. נאשם 1 איים ואמר: "אם הוא לא ישמור, אף אחד אחר לא ישמור ואם נביא שומרים אחרים יאנסו אותם בלילה ויהרגו אותם", במטרה להניאו מלסיים את ההתקשרות. לאור חששו, החליט אסף להמשיך את ההתקשרות עם חברת השמירה. נאשם 1 סירב להפסיק את התקשרותו עם החברה והגיע אף מספר פעמים לאסף לדרוש ממנו 50,000 ש"ח כהלוואה, תוך שאומר: "אם אני לא אשמור אם מישהו אחר ישמור אזיין אותו בתחת". יצויין כי במהלך הדיון בתיק זה התביעה ויתרה על הטענה שעצם הבקשות החוזרות ונשנות להלוואה מהווה סחיטה באיומים.
5. ביום 1.5.2011 (לאחר שהתגלו חוסרים נוספים במלאי) הורה אנדריי מטיאש, סמנכ"ל הלוגיסטיקה של החברה (להלן:
"אנדריי"), לנאשם 2 וזוהיר כי עליהם לעזוב את המקום כיוון שהחברה לא מעוניינת בשירותי חברת השמירה, וכל זאת בהנחיית אסף. נאשם 2 הגיע בשעות הצהריים למשרדו של אסף במטרה להניאו מהחלטתו אך אסף אמר כי אינו מעוניין בשירותי החברה.
בשעה 19:40 נאשם 2 הגיע בליווי של כ-12 אנשים נוספים וחסמו את הכניסה במטרה להטיל אימתם. נאשם 2 דרש לשוחח עם אסף ולהניאו מהחלטתו. בשל חששו מנאשם 2 אסף ביקש ממנו ללכת עם אנשיו, ולחזור למשרדו בבוקר. למחרת, ביום 2.5.2011 אסף הודיע לנאשם 2 כי הוא יעבוד במהלך סופי שבוע וחגים, כיוון שחשש ממנו.
ביום 6.5.2011 התבצעה גניבה בשווי של 12,000 ש"ח על ידי זוהיר (ששמר בשער המחסן), נאשם 2 ואישתו, חנין אבו זאייד. ביום 13.5.2011 התבצעה גניבה באופן דומה בשווי של 15,000 ש"ח.
סקירת העדויות
פרשת התביעה
6. להלן אסקור את עדויות התביעה והמוצגים שהוגשו לבית המשפט במסגרת פרשת התביעה.
7.
עד תביעה מס' 1: אסף חרש
אסף משמש כמנכ"ל החברה. בעדותו סיפר כי בספטמבר 2009, לאחר שהחברה גדלה הוחלט להעסיק את חברת השמירה. האירוע הראשון היה במרץ 2010, במהלכו בוצעה פריצה אלימה ומקצועית על ידי רעולי פנים. אסף העיד כי הבהיר לנאשם 1 שהאחריות רובצת עליו מאחר שהוא היה אחראי לשמירה בזמן הפריצה.
8. בנובמבר 2010 התגלו חוסרים במחסן, בדיקה של המצלמות הראתה שהשומר בדרי גנב. החברה שכרה את יצחק אפשטיין (להלן:
"החוקר הפרטי") וכשהתחילה המשמרת של בדרי, הוא לקח אותו לחקירה. נאשם 1 הגיע באופן פתאומי, וכשהבחין שבדרי לא שומר התנהג באופן אלים. אסף סיפר כי עיכב את נאשם 1 בשער והנאשם 1 חזר על המשפטים "אני ארצח אותו היום בלילה, אני יאנוס אותו עם 20 בדואים שאביא, אף אחד לא ייקח אוכל מהפה של הילדים שלי". נאשם 1 בכה, ולפי התנהגותו הוא הופתע מהגניבה.
לאחר שבדרי הודה בגניבה, הוא הציע כפיצוי מזנון מביתו בשווי 4,000 ש"ח ועוד 2,000 ש"ח. למרות שהנזק לחברה הוערך בעשרות אלפי שקלים, יעקב ואסף ריחמו על בדרי והחליטו לשחרר אותו בלי תשלום לאור מצבו הכלכלי הקשה. אסף ליווה את בדרי כיוון שידע שנאשם 1 נמצא בחוץ וחשש מאירוע אלים: "הנאשם התרומם כשראה אותנו, התקרב, ולאור ציווי חד משמעי ואלים שלי הוא התרחק, אך המשיך לקלל". אסף תיאר את תגובתו של נאשם 1 כשהראיות לגניבה הוצגו בפניו "הרכין ראשו, עצם עיניו ולא הגיב, והוא השמיע קולות לא ברורים, התנהג בצורה מוזרה... כשירדנו במדרגות הוא חזר על משפטים "אני ארצח אותו היום בלילה, אני יאנוס אותו, אף אחד לא יקח פרנסה מילדי. למיטב זכרוני לא הודעתי לו שאני מפסיק את שרותיו, אך הוא הבין זאת". נאשם 1 שוחח עם יעקב בצד ולאחר מכן יעקב ביקש מאסף להשהות את פיטוריו של נאשם 1: "אבי אמר לי שאם אהיה עקשן, יהיה על מצפונינו פגיעה בחייו של באדרי". בנקודה זו יעקב ואסף היה חלוקים בדעותיהם. אסף רצה להפסיק את ההתקשרות עם חברת השמירה, אך יעקב חשש לבריאותו של בדרי.
9. בשלב זה העיד אסף לגבי החשש לשלומו: "הייתי מאוד פגוע מהאירוע, לא אומר מפוחד. חששתי מה הוא יכול לעשות לי, אם הוא מאיים על בדרי שהוא ירצח אותו ויאנוס אותו... מבחינתי אותה התנהגות של הנאשם 1 קשורה להמשך השמירה שלהם, כי אם הוא לא היה מציג את המצג המפחיד, הייתי מפסיק את השמירה של חברתו". בהמשך הוסיף: "הנאשם סיפר לי שיש לו בבגז' כלי נשק שעוד חמים מהביצוע שביצע עם הבטחון. זה נראה לי כבעיה, אנו מוכרים קרמיקה, אין לי רצון להיות קרוב לאלימות, וכשמישהו מדבר כך, בצורה אלימה, גם כשהוא מתרברב על הנשקים החמים, והמשפטים שאמר על בדרי... התנהגותו לא היתה סבירה, כל הזמן אמר שאף אחד לא יפגע בפרנסת ביתו. היה ביני לנאשם מרחק, הוא הראה לי שמהאייפון שלו אפשר לראות את צילומי ביתו, לא הבנתי מדוע הוא עושה זאת... הוא אמר שלא יעזוב את המתקן לעולם, כי זו המשפחה שלו, אבי הוא אביו, והוא לא יכול להפקירו לחב' שמירה אחרת ואם יגיע שומר אחר מטעם חברת שמירה אחרת, יאנסו את השומר, ולא יגמור את הלילה... הבנתי שמדובר בספחת שאי אפשר להיפטר ממנו. הבנתי דברים כפשוטם שהוא לא יעזוב את השמירה ולא חשוב איזה סיבה או תרוץ אמציא... עשיתי זאת לפי הפתגם שצריך להוליך את הגנב לפתח הדלת, וזה מה שניסיתי לעשות, להראות לו שיש לי מכתב מחב' הביטוח ויש שומרים מטעמי, רק כדי שיעזוב. סברתי שאם אהיה נחוש מספיק ואתעקש, אבי התכוון לנסוע למזרח לטיול, ואז הנאשם 1 לא יוכל להפעיל לחץ עליו, ואז אוכל להיפטר מהנאשם 1".
10. אסף העיד כי במרץ 2011 קרא לנאשם 1 על מנת לפטר אותו. אך נאשם 1 שוב שוחח עם יעקב ולאחר מכן אמר יעקב שאם לא מעסיקים אותו- שלומו של בדרי בסכנה: "אבי מסר לי שהנאשם 1 אמר שאם לא אשאיר אותו כשומר יפגע בבדרי הלילה, והוא אמר לי שיש פה יותר מידי אלימות, ושנפתור זאת ביום אחר, הוא אמר שיש כעת סיר לחץ". אסף העיד כי החוקר הפרטי סבר שצריך להפסיק את עבודתו של נאשם 1 כי הוא הבעיה האמיתית ולא בדרי.
לאחר מכן סיפר אסף על פגישות רבות שערך עם נאשם 1, כאשר נאשם 1 הגיע אליו למשרד ללא תיאום. באחת הפעמים אמר שזקוק להלוואה, ומצפה שכמו שהמשפחה והחברים נותנים לו 20-30 אלף ש"ח כך גם תעשה החברה. "הרגשתי מוטרד, מפוחד בחדר... פחדתי ממנו כי היה לי מוזר שבנסיבות שאני מבקש להפסיק עבודתו, הוא מבקש הלוואה, כנותן שירות, המימיקה שלו, התנהגותו, זה שהוא הגיע בלא תיאום, והתיישב מולי - איני רגיל לזה, זה לא קרה לי. זה הפחיד אותי כי הנאשם 1 סטראוטיפי מגיע עם נשק לכל ארוע כזה, מספר מה עשה להוא ומה עשה לזה, הנחתי שאם זו רק התרברבות, אני לא זה שהולך לבדוק את זה".
11. אסף העיד כי ביום 15.3.11 הודיע לנאשם 1 על פיטוריו, ושאל אותו מתי הוא רוצה לעזוב. נאשם 1 דחה אותו ואמר שלא יעזוב.
12. בחקירה נגדית, כשנשאל על היחסים בינו ובין יעקב אביו ענה שהוא מאד קשור לאביו. אסף אמר עוד שאינו מקבל בהסכמה את כל החלטות של בעלי המניות, ולעיתים הוא כועס על החלטות של אביו. לגבי העובדה שהאב קבע לגבי המשך העסקת נאשם 1 ענה כי כיבד את בקשתו של אביו. ציין כי אביו רחום יותר ממנו ולכן נאשם 1 העדיף לפנות אליו.